מחסומים (פרק 2)

אני מבחינה בשוטרת מתקרבת לעברו בצעדים זעירים אך נחושים, מושיטה ידה בהיסוס קל ושפתיה נעות במהירות כמו מנסה להשיג את הרוח. אביתר עדיין עומד קפוא אך רגלו הימנית מתחילה לנוע והוא עושה צעד לכיוונה. נדמה שהיא הצליחה לרכוש את בטחונו ולשכנע אותו לרדת מהחומה.

בו ברגע שהבחנתי במחזה המשחרר, הדלת בחדרי נפתחה ונדב שלף לעברי קול מתנשף ומתנצל. "הבהלתי אותך?" "לא יותר ממה שהייתי מבוהלת עד שהמתאבד הזה החליט לרדת מהחומה" עניתי מבלי להביט בעיניו.
הוא גיחך...

השבתי את ראשי אל מחוץ לחלון והרגשתי כי עוטף אותי חוסר ביטחון בנוכחות של נדב. העוצמה שהייתה לי לפני שהגיע כל אותן המחשבות שהובילו אותי לכעס והצדקה עצמית התמוססו להן בדיוק כמו שבאו, וכל זה רק למשמע הקול המתחנף שלו.

נדב התקרב אליי בזהירות מרובה מודע לעצמו וליכולת שלו לפייס אותי בייחוד אחרי המקרה הנורא שהיינו עדים לו כרגע.
"איך את?"
"אני בסדר...בהתחשב בנסיבות..."
"אני חושב שאני מכיר אותו, זה אותו השכן שלך שסיפרת לי על הגירושים הקשים שלו?"
"כן, זה הוא.. אבל מי תאר לעצמו שהוא יגיע למצב כזה" עניתי והתמונות של אביתר במצוקתו הגדולה קפצו מול עיניי בפלשים קטנים.
הכעס והעלבון מלפני כמה ימים לא ממש הרפה ממני ונדב ראה את עיניי מושפלות ומתקשות לשכוח או לסלוח.

זה קרה לפני מספר ימים ומאז לא הסכמתי לפגוש אותו. היום ההוא צורב לי והרע שהחלטתי לעלות אל נדב ולהמתין לו עד שיסיים היה רגע משמעותי. הוא היה במקלחת ומצאתי את הפייסבוק שלו פתוח בחדר, ישבתי לשחק במשחק החווה להפיג את השעמום, כי אין דבר יותר ארוך מלהמתין לנדב כשהוא מתקלח.
לפתע צצה לה הודעה ממנה. בקי.

בקי היא סוג של "מערכת יחסים" שהייתה לנדב מזה כמה חודשים, מערכת יחסים שהחלה בהיכרות בפייסבוק והמשכיה לשיחות אל תוך הלילה במצלמת הסקייפ. הם התחברו מידי יום ובכל הזדמנות שהייתה להם ופיתחו הרגל ורגשות זה לזו, כל מה שידעתי זה שהם מעולם לא התראו במציאות מאחר והיא חיה באנגליה ולפני שהספיק לנסוע אליה כדי לממש את האהבה ביניהם, הם הבינו שהמערכת יחסים שלהם לא אפשרית. בקי בחורה למשפחה ישראלית שגרה מזה שנים רבות באנגליה בת 23, כלומר מבוגרת ממנו בכמה שנים, ויותר מזה היא ומשפחתה דתיים חרדים ואין סיכוי שהעולמות שלהם ייפגשו במציאות.

אני עדיין מתקשה לשכוח את אותם הימים שלאחר הפרידה כשהוא הקפיד לשלוח לה הודעות על שהכל עדיין קיים עבורו ולא נגמר לרגע.

בקי הייתה נחושה ממנו, היא הייתה עם הרגליים על הקרקע, ידעה שהקשר לא אפשרי, שאין סיכוי שההורים שלה יסכימו לקשר מסוג כזה עם בחור חילוני שצעיר ממנה בכמה שנים. היה זה עניין של זמן עד שיכריחו אותה להתחתן עם שידוך שימצאו עבורה.

אני ונדב היינו חברים עוד מהיום הראשון בתיכון, היינו מבלים בחברה משותפת והקפדנו לשמור על יחסי ידידות קרובים, שנינו ידענו שכשנצטרך, האחד יהיה בשביל השני.

הפנטזיות סביב היחסים שלו עם אליס וכובד הרגשות שלו אליה הביך אותו אל מול כולם ואני בעצם הייתי היחידה שידעה על היחסים האלה ולכן גם היחידה שידעה שהם נגמרו.

כחברת נפש שלו תמכתי בו ככל שיכולתי, היינו מבלים שעות ארוכות בחוף הים על סוכת המציל מטפסים כשבידנו שקיות עם בירות, סיגריות ודברים מתוקים. היינו ישובים שם שעות מדברים, צוחקים ולעיתים כשפניו של נדב נפלו הייתי מחבקת אותו חזק והוא בתמורה היה מניח את ראשו בעמקיי הצוואר שלי. באותה תקופה של משבר החלה לצמוח האהבה שלנו, אהבה מתוך חברות עמוקה. הכאב הפך להנאה ונדב היה מתחנן ללכת לסוכה רק מתוך ידיעה שזה הזמן שלנו ביחד, הזמן שלנו לבד מול כל העולם. באחד הימים הוא הגיע לפני לסוכה וכשאחז בידי לעזור לי לטפס הבחנתי באווירה שונה. הסוכה הייתה מקושטת בשטיח צבעוני קטנטן עליו היו מונחים בקבוק יין, שתי נרות וסלסלה גדולה של לחם וגבינות.

"מאיה, מעבר לזה שאני מרגישה צורך להודות לך על החברות האמיצה, אני מרגיש צורך להתוודות על תחושות שחוויתי איתך בתקופה הזאת. את סימנת עבורי בכל התקופה האחרונה את המציאות, את ההיגיון, אבל מעבר להכל הפכת לחשובה לי כל כך".
מבטו הופנה לכיוון שפתיי. השתררה ביננו מבוכה גדולה.
"אתה ממש מחמיא לי נדב, אבל אני כחברה לא מרגישה צורך לקבל תודה". הצלחתי לפלוט לעברו מבלי להסגיר יותר מידי התרגשות.

במציאות של אותם הרגעים המילים שלו ריגשו אותי מאוד, והמשיכה שלי אליו הלכה והתחזקה. נדב התקרב אליי באיטיות רבה העביר יד על שערי, נישק את לחיי הימנית, אני בתגובה לא הצלחתי לזוז, ישבתי קפואה לנוכח המציאות החדשה. הוא החל מנשק את שפתיי ונשיקותיו היו מלאות ועסיסיות. החזרתי. ידיי החלו לנוע לעברו מלטפות את ידיו, הצמדתי אותו לעברי כרכתי רגליי סביב גופו והתמלאתי תחושת ריחוף.

שם החל הקשר הרומנטי ביננו. היה זה ערב של הבטחות של התאהבות.

שם ואז.. אך הסקרנות של עכשיו מכרסמת בי...

אני יושבת מול המסך ומרגישה צורך עמוק לפתוח את ההודעה. זה רק אנושי להיות סקרן, אומר השדון מצד שמאל, אל תעשי את זה פרטי, לוחש המלאך מצד ימין...

פתחתי...

לפרק הקודם ››