אז אלו הם חיי בזמן האחרון... (פרק 2)

"אני נשוי" נכתבו המילים בנשימה אחת, בהברה אחת, ללא כל קושי או בושה מאחוריהן. על מה התדהמה והחנק בגרון שלי, לא הבנתי. לא הבנתי את עצמי, הלא ציפיות גבוהות לא הצבתי לעצמי ובטח לא מטרות לחיים.פשוט קפצתי אל ים האנשים המשועממים מן החיים השגרתיים מלאי התוכן וחסרי המשמעות, או אל אלה שעוד לא אבדה תקוותם למצוא אהבת אמת, שתיקח אותם יחד עם שלגיה, סינדרלה וחבריהן אל הסוף הנודע של אושר ועושר ללא משוכות בדרך.

מילאתי שאלון המתמצת את רצונותיי, משאלותיי ואישיותי, ונכנסתי בלחיצת כפתור אל האזור הלא מוגן, הפרוץ, בו הכל אפשר ומותר. יישרתי קו במהירות עם כל מה שבעבר היה נחשב כטאבו בעיניי, אסור בתכלית האיסור, כל מה שהאמנתי שיוכל להוביל אותי אל שערי הגיהינום, ופתאום....לא איכפת היה לי להגיע לשם, בידיעה שכל אלה שאותם אני מחפשת עכשיו יגיעו יחד איתי.

"נשוי" ? שאלתי."כן, נשוי" ,ענה לי רון בעזות מצח, שעוררה אצלי את שכבת הצדקנות והמוסר, שהוטמעה אצלי כל כך חזק ב-34 שנותיי, וישבה כמעטפת על כל אחד מרמ"ח אבריי.
אני אדם שנוהג לתת אמון בכל החי הסובב אותו, מן נאיבית כזו של התחלות. אמון הוא בסיס לכל דבר בחיים בעיני, בלעדיו לא ניתן ליצור דבר. אם יש לך אותו, יש לך הכל.
חשבתי שהגילוי האחרון יבעט בי החוצה מן האתר הזה ויחזיר אותי לחיים הלא וירטואלים אליהם אני רגילה ומהם ברחתי בזמן האחרון. חשבתי שאעריך יותר את הנראה והנשמע הקיים, ולא אנסה לברוח אל עולמות בהם הקיים הוא כל מה שאבחר להציג. הרי בשיא תמימותי, לא העזתי אפילו להוריד לעצמי שנה מגילי, או להוסיף לעצמי תכונות להן הייתי שמחה לארח חברה בחיי. פשוט כתבתי אותי.
אם כך, מה לגבי כל השאר, האם שאר הפרטים אמיתיים ונכונים? האמת היא שכבר לא עניין אותי דבר, חוץ מלהישאב אל המילים הבודדות והענייניות שלו, שמחביאות כל כך הרבה ומסתירות ומסתתרות, אך משוועות לפרוץ החוצה מעצמן.

על המסך הבהבה לי בעצבנות התראת שיחה מנדב... מצאתי עצמי בדילמה, לא זו שהייתה צריכה להתעורר אצלי כשהבנתי שהמצוי והרצוי בעצם נשוי, אלא דילמה מחמיאה כזו שמחייכת אליי ואומרת לי: " היי, את יכולה לבחור עכשיו..זה בידיים שלך ". רציתי לאכול את העוגה, להתענג עליה, לשבוע ממנה, בלי לשאת בתוצאות. רציתי את שניהם עכשיו, ווירטואלית ? יכולתי להרשות לעצמי. קליק אחד והנה גם הוא איתי, נדב, החתיך, החסון, המשכיל, המבוסס, השנון והשרמנטי. נדב המושלם....לפחות, הכרטיס ממש מושלם.
הבחירה הייתה אמורה להיות ברורה וידועה. הנשוי אל מול הרצוי. ניתקתי את רון באלגנטיות, על אף שהתחלתי להתאמן במעבר מחלון שיחה אחד לחלון שיחה אחר.
לרגע, היה לי קושי לשחרר את הנשוי המתוק שישב לי על המסך, ובטח לאחר שצפיתי בתמונתו. חיוכו השובה ושפתיו המלאות כאילו דיברו אליי וביקשו להישאר איתי, לא ללכת עכשיו, בשיא הכיף.
הבטחתי לחזור ולהתקשר בשנית לרון, ואני לא יודעת אם באמת התכוונתי לכך, הלא הוא יכול היה להיות אחד השקרנים המסתובבים להם באופן חופשי באתר מבלי שאף אחד יוכל לעצרם. הרי הוא חדר אל המסך שלי בערמה לאחר שבכרטיסו נטען כי הוא רווק, אך עם זאת הוא בחר לספר לי כבר בתחילה שהוא נשוי, ושהוא רק מעוניין לשוחח ולפרוק את עול היום בפני אישה אחרת מזו הקרויה אשתו.
התאים לי, פיתה אותי, קסם לי, משך אותי...כל התשובות נכונות.
בסיום המבחן האמריקאי שחיברתי לעצמי, החלטתי להדליק את הגז ולהניח שם את רון על אש קטנה, הרי לא היה לי מה להפסיד. לרבנות לא נגיע.

נדב, המכונה "הגבר" הופיע על המסך בצבע כחול מודגש. מילים, משפטים וסימני שאלה החלו לרוץ על המסך ללא הפסק. שאלות שנונות, אמירות תקיפות, אסרטיביות שאינן משתמעות לשתי פנים. הרגשתי בתחרות בה אני מנסה להוכיח את יכולת ההקלדה שלי ואת מהירות התשובה, שנונה ככל שאפשר, רק כדי לרצות אותו ולהשאירו על הקו. זה היה ראיון קבלה לחיים של נדב. בדיקה אינטנסיבית המכסה את כל תחומי החיים בנשימה אחת. "תני לי את מס' הטלפון שלך", נכתבו המילים בטון סמכותי המבקש כניעה ומסירה ללא תנאים...

‹‹ לפרק הקודם   לפרק הבא ››