אז אלו הם חיי בזמן האחרון... (פרק 6)

השיחה עם רון נמשכה שעה ויותר, אל בוקרה של שבת יפה, שנתנה סימנים של חיות ונטעה כוחות לטיול בנות מהנה בקניון של קפה וקניות.
מצאתי את עצמי חיה בסרט טוב של חופש, התנקות ושינוי הולך ומתקרב. עם זאת, חייתי את הפרידה הקשה מדני. ניסיתי בכל כוחי להשלים איתה, אך מצאתי שהיא רק מודחקת אל דפנות הלב בכוח בכדי לפנות מקום לאהבה הגדולה שכולם האמינו כי היא עוד מחכה לי. ידעתי ששאריות על שאריות של אהבה נכזבת מקטינות את נפח הלב ואת נפח התכולה שלו.

היממה בחיי התחלקה בין רגעי שיא אל מול המחשב, הציפייה לבילוי מאולץ ובין מחשבות מרטיטות מוח, ששלחו תשדורת של כאב אל הנשמה.
התחזוקה היומית שלי את עצמי הייתה בנויה על החומר. בגדים יפים, שיער, איפור, יציאות ובתי קפה. הפצתי לכל כיוון רוח של שינוי ורעננות, מן התחדשות כזו של כלה בדרכה אל החופה, זקופה ומחויכת עם כניסתה אל חייה החדשים. ההליכה אל הנודע לכוון האיש אותו היא אוהבת ואליו היא הולכת מבחירה.
כך הסתובבתי בין הבריות, בטוחה וזקופה, משלימה עם הפרידה הכואבת וממשיכה הלאה אל הנודע, כי לי הרי מגיעים רק חיים טובים, ושום אפשרות אחרת לא קבילה.

הוא אהב אותי מאד, דני. אהבה עצומה, שניתן רק להרגיש אותה, אבל התרגום היישומי שלה היה בעייתי עד כדי בעייתי מאד. היכולת להוציאה החוצה מן התכנון אל הייצור נתקל בקשיים. כאלה שאדם אוהב כמוני לא יוכל להבין לעולם. אהבה שלא נתנה לי מרגוע.

רוית ודורית חיכו לי ברכב הכמעט שלם של רוית מכמות המכות, שחטף המסכן בנסיעות לאחור ובחניות הלא שקולות.
נסענו לנו מחוייכות עד כדי מתפקעות מצחוק מבדיחות פנימיות שרק אנחנו יכולנו להבין את פירושן ולתרגם אותן מכאב מהדהד לצחוק מתגלגל.
"ממש סקס והעיר הגדולה נהיינו כאן", אמרה דורית, הצעירה בחבורתנו, אך מתפקדת כבר כאם לשלושה ילדים, ועושה זאת לתפארת מזה חמש שנים של מלחמות באיש שנקרא פעם, בעלה.
היא נראית כ"כ יפה, אין עליה סימני גיל או מתיחה, ובעצם יש לה מראה של ילדה שובבה.
תמיד חשבתי שסימני הנפש מקבעים את עצמם על גופנו, באופן שאם הם שם כבר לא ניתן להקהותם. במקרה של דורית יוכל רק מי שמכירה לדעת שהיא סירבה לתת לעבר שלה לתפוס מקום על גופה...
גם כשהיא מתעצבנת, היא משרבבת חיוך כזה,ילדי כזה, שמייד גורם לנוכחים להתרכך ולהבין אותה.

הגענו לקניון בהרצליה, מוכנות לכבוש את היום ולמלא אותו בתוכן של ריכולים והשלמות מידע על מי התחתן, מי התגרש, למי נולד ילד ואת מי פגשנו בימים האחרונים.
המידע הזה תמיד התאים בעיניי לסיטואציות מסוימות ומאד מוגדרות. חיי היו כל כך עמוסים בדברים, שכלל לא היה לי זמן להגיע אליהם, כך שמצאתי את עצמי מתחמקת מללמוד "דברים חדשים" על האנשים המרכיבים את העולם שמסביבי. נהייתי כל כך עסוקה בי ובחיי, והתמקדתי במחקר המקיף עליי.
ובכל זאת, במפגשים בינינו התעסקנו לא מעט באנשים אחרים, דבר שגרם לנו להירגע קצת מבעיות היום יום של עצמנו, ולהוציא אנרגיה על חייהם של אנשים אחרים, שם בעצם תמיד יותר קל לנתח, לבקר ולשפוט.

בשיחותיי עם אימי, תיעבתי את "דיבורי הגוף השלישי", בהם היה לה צורך להוציא קיטור בפניי. שם תמיד נהייתי צדקנית וכועסת. לא רציתי להקשיב ואף לא לתת עצה למי שבעיניי הייתה דגם הבסיס לחיי. כאילו, שנולדתי בצלמה ובדמותה עם שינויים קלים, שהחיים הפכו והוסיפו לשינויים גדולים. פעמים רבות אני מרגישה שאני גוף משוכלל, שיצא ממנה.
ההתאמצות שלי להיות שונה ממנה, אך עדיין לייצג אותה לוקחת ממני אנרגיות, ועם זאת כאשר אומרים לי שאני דומה לאימי, אני מקבלת את האמירה בצורת המחמאה הכי טובה שניתנה לי. אני גאה מאד להיות הבת שלה וכועסת עליה במקביל בגלל הקושי שלי לראות אותה חיה במסלול חיים, שלטענתה נכפה עליה, אך המוסר שלה הוא המכשול העיקרי בחייה, בגללו היא שמה את עניין הבחירה בצד, ולא ראתה בה, בבחירה, פונקציה בשום תחום בחייה.
אני, לא פעם, גיליתי שאותו מכשול עומד בפניי כמה פעמים. יש שהודיתי על כך, ויש שהרגשתי מופסדת.אבל, בניגוד אליה, האפשרות לבחור עמדה אל מול עיניי בכל מצב וזמן.הבחירה היא אחת ממתנות החיים , כל עוד יש לך אותה.
דורית בחרה זמן רב לחיות עם אדם שרק הרע לה.היא הלכה שבי אחריו ואחרי גחמותיו.היא נישאה לו על אף ההמשך הצפוי, והמשיכה ללדת את ילדיו.אולי מתוך היותה אדם אופטימי ונאיבי שמאמין ששינויים בחיים יכולים להגיע מעצמם.
עם כל הקשיים שנערמו בדרך, השנים הפכו אותה מילדה פאסיבית ההולכת בתלם האוהבים לאישה בעלת רצונות ושאיפות משלה, מעין לביאה המגדלת את גוריה. ישבתי מולה בבית הקפה, בוחנת את תנועותיה.משהו מן הביישנות הילדית ותקופת חזרתה בתשובה, נותר בה. הרי ידוע וברור היה לכולנו שדורית לא חיפשה את התשובה. היא פשוט נתנה לו לקחת את האחריות ולהחליט עבורה שתשובה היא התשובה המבטיחה עבורם, וכך הוחבאו תלתליה הזהובים תחת מטפחת וגופה היפה והקומפקטי נארז תחת שכבות בכדי להבליט את צניעותה.

פעמים רבות, רציתי, אף אני, שיבוא האדם שיכוון אותי ויחליט עבורי על מנת שאחסוך מעצמי התלבטויות ובחירות, אך למעשה ברור היה לי תמיד שזוגיות מסוג שכזה, נועדה לפורענות ולכישלון ממשי.
אף אדם לא רוצה שייקחו ממנו את זכות הבחירה כאשר היא קיימת, אך ישנם כאלה
המעדיפים לא לשלם את מחיר הבחירה, תוך שהם משלמים את המחיר הכבד של הבריחה ממנה.
מטבעם של החיים להנחית מהלומות חד משמעיות, סופיות, שהופכות את כל החיים על פיהם ומשאירות אותך לבחור את הדרך שבה תבחר ללכת, כשנתון לך מצב חדש.
מי כמוני יודעת ........

‹‹ לפרק הקודם   לפרק הבא ››