אז אלו הם חיי בזמן האחרון... (פרק 7)

המשיכה הלא מוסברת שלי אל הסטאטוס "נשוי", שהופיע לי לא פעם על המסך, עברה תהליך של שינוי בחודשים האחרונים.
בתחילה, התעוררו בי חשק ורצון ציני להגיב על הפניות של "עברייני הברית", שהבהבו על מסך המחשב שלי, ופשוט התעלמתי מהם או שהפעלתי בחוזקה את אצבעי על העכבר והעלמתי אותם.
בהמשך, תקפתי אותם בעוצמה לשונית עוד לפני שנתתי להם לכתוב את המילה הראשונה.
עם הזמן והתרבות השיחות, בחרתי להקשיב בחצי אוזן לתירוצים שלהם לגבי כניסתם לאתר. היו שאמרו בפה מלא שהם מחפשים ריגושים וניצוצות מחוץ למסגרת החונקת ובמקביל אליה, ואף הציעו מימון, כך שלפעמים שקלתי לעזוב את עבודתי המטריחה לאלתר ולקפוץ אל תוך המסך, אבל ברגע האחרון התחרטתי.

אורן היה אחד, אך לא מהם. הוא תחם את עצמו בכינוי שאמר הכל בפשטות אחת גדולה לכאורה, "גבר הולך לאיבוד". חשבתי לעצמי האם אותו תועה בנישואיו ימצא את שחיפש כאן באתר? האם השוטטויות כאן הן מקום מפלט או מנוע חיפוש לחיים? הכינוי שלו משך אותי לחפש תשובה לשאלה מדוע הוא הולך לאיבוד ומהן הסיבות שמביאות אדם לתעות בנישואיו.

אורן דיבר בשפה גבוהה, נינוחה וקולחת. הרגשתי בשיחות הכתובות עימו שאני נמצאת בהרצאה וירטואלית עם מרצה משכנע בצורה יוצאת דופן. הצלחתי להאמין לו שהרגשות בזוגיות דעכו, אך ישנו בסיס עובדתי הנקרא ילדים, והוא זה שנוצר מן האהבה שבערה פעם ומן הרצון להקים משפחה ולקיים אותה, והיום, לאחר ההקמה, נותר רק עניין הקיימות, שהוא בעצם מרכז העשייה וההוויה במשפחה. המעבר מן הזוגיות אל המשפחה לא עובר תמיד בצורה קלה ולעיתים, מאבד הרבה משאבים רגשיים.

אורן היה בחור מעניין, זורם, אבל תקוע, תרתי משמע. משהו בקול הנעים שלו היה מונוטוני, והצביע על תכני חיי האהבה שלו, שהריגושים נתנו להם את הטון. האתר היה מפלט, בריחה או חיפוש, בדיוק כמו המשמעות שלו עבורי, וכאן בעצם התחלתי לצאת מהדוגמטיות שסגרה על הבנת התחום הזה בחיי והבנתי שהמילה "בגידה" היא לאו דווקא תוצאה של נבזות או חוסר יכולת להסתפק במה שיש לך, אלא רצון להשלים את מה שאין לך ולא עם מה שאין לך. עם זאת, המשכתי להאמין שלכל בעיה יש פתרון, והטענה של "אני כאן בגלל הילדים שלי" לא התקבלה על דעתי ולא נשמעה משכנעת. החיים תחת האמירה הזו מספקים תרוץ קביל לכאורה, אך האם תחושת ההקרבה ממלאת את החלל החסר שנקרא אהבה וזוגיות?
הוא, אורן, עסק בטיפול באנשים שהנפש בגדה בהם, סגרה עליה או הפנתה להם עורף. היה משהו חסר בשיחה הכתובה עימו עד שחשתי צורך עצום לשוחח עימו על אמת.

רשמתי את מספר הטלפון שלו ובאצבעות מהוססות הקשתי את הספרות, תוך שאני מקפידה על שמירת מספרי כחסוי.לא אני הייתי בצד המבקש להסתיר ולהסתתר, אך בכל זאת ביקשתי להישאר חסויה ולא חשופה, לא מחוייבת ולא חייבת דבר או הסבר לאף אחד.
אורן ידע לרפד אותי במחמאות ולחדור אל המחשבות והאינטלקט בקלות. לא יודעת מה הייתה מטרתו, אך הנחתי שאני מיועדת להיות אחת מאותן מאהבות המספקות ריגוש או בידור לזמן מוגבל, כי אני לא יודעת מה הוא באמת חיפש במגבלות הנתונות של מסגרת חייו.

זה נראה מרגש ומפתה לנהל חיים נוספים במקביל לחיי היומיום המשעממים, וכל הזמן לחיות במרדף, ריגוש ואולי פחד... ממש כמו בסרט מתח טוב, אבל אלו החיים האמיתיים, ובהם לא תמיד ה"גיבור" מנצח.
שבילי החיים מלאים בגיבורים מנוצחים שהוכו במכת נוקאאוט לאחר שנתפסו עם מכנסיהם מופשלים ונותרו מחזיקים את חשבון הבנק שלהם בשיניים, כשעליהם מוטבעת חותמת "בוגד".
באחת משיחותינו, אורן התוודה בפניי שכשהתחיל במסעו הווירטואלי הוא לא ידע מה ימצא, מין מזדמן שיובילו אל האושר או שמא קשר דיסקרטי ארוך טווח.
במקום תשובות לשאלות הוא מצא עצמו הולך לאיבוד בין חמוקיהן של נשים, שאותן הצליח לפתות במספר שיחות צ'ט שנונות וחדות המכילות את המילים הנכונות, תוך שהוא עושה שימוש מושכל בהבנתו את נפתולי ומשעולי נפש האדם מעצם עיסוקו בתחום.
הוא פרט על נימים רגישים של נשים בודדות שחיפשו חום ואהבה עד שהיו מספיק נואשות לקשר סתמי ומזדמן עם אדם שלא היה מסוגל לתת להן יותר מכמה שעות של חסד רגשי.
עם הזמן, שינה היעד כיוון והוא פנה אל נשים אשר במפורש ביקשו לכונן קשר יציב עם אדם פנוי. הוא העלה את רף המטרה ושאף לבדוק את הצלחותיו כשנשים אלה משמשות מטרה כביכול, אך כלי מחקר אישי במלוא מובן המילה.
אני הייתי אחת מאלה באותו לילה משעמם בו הכרנו, אחד מהלילות בהם יצא אורן אל מסעות ה"חיפוש" שלו, ואף אני הייתי במסעי האישי.
יישור הקו שלי איתו היה ברור על אף המרחק הפיסי בינינו. שנינו היינו מכורים לאדרנלין שזרם בעורקינו במרץ, לריגוש.

הוא, בדיוק כמוני התמכר לטפיחה על האגו ולהצלחה המסחררת , אך ההבדל בינינו
היה ,שהוא היה נתון בסכנה של באם ייתפס יתהפכו עליו חייו, ואני....אני יכולתי לכבוש את העולם ולחוות את הריגוש בעוצמות חסרות תקדים.
אורן סיפר לי על רונית, בחורה גרושה, נאה ומצודדת, לתיאורו. באמצע שנות ה - 40 שלה. לאחר ערב בו צ'וטט עימה, קבע מפגש בתחנת דלק ליום המחרת. המפגש זרם ולאחר כחצי שעה מצא עצמו "הזוג" המאושר מתעלס במרץ.
אין ספק שהמפגש הזה היווה מעין אירוע מכונן עבור אורן, וגרם לו להבין כי הוא פיצח את שיטת הכיבוש. סיפור זה היה רק אחד מסיפוריו המרתקים, שעבורי היוו רגעי הנאה כמו הנאה מקריאת ספר טוב, אבל אצלו קיבלו הסיפורים תוקף בחיים.

מצאתי שאורן מבקש לדבר עימי כמו שאני הייתי מעוניינת לשמוע אותו.לשמוע ולא להקשיב. לברוח מן התכנים שתמיד היו נוראיים בעיני, אך בחינת סיבותיו למעשיו לא נשמעו לי כתירוצים עלובים יותר, כך שהבנתי שלעיתים אנשים "מתים" בנישואיהם או "מתים" לצאת מהם, ולא יודעים איך. ברית הנישואים משמשת עוגן ובית,גם אם אינו בנוי כמו שאדם רוצה, אך תמיד יש לאן לחזור.

"מה הוא רוצה ממני?, האין בסטאטוס שלי מספיק תכולת צער"? חשבתי לעצמי כשאני מבינה היטב את כוונותיו, אך מעוניינת לא פחות להבין אותו ולקרוא בשקדנות את משפטיו המתקילים.
וכך, כמו בסיפורי עם נדב, סירבתי להיות מטרה לגחמותיו של גבר נוסף, אשר נמצא בחיפוש, וודאי שמיאנתי לשמש כלי בידיו, בו יוכל לעשות שימוש לצרכיו.
הצבתי דגל שחור על חלקת הכיבוש, שנקראה "אני", תחמתי אותה בטאבו שליווה אותי בצמידות עד כה והנחתי שלט "הכניסה לגברים נשואים אסורה" ו"די לכיבוש".

‹‹ לפרק הקודם   לפרק הבא ››