| אני לא מאמינה שלצאת לבגוד זו מטרה. הבגידה עצמה היא תוצאה או תוצר של גורמים ונסיבות. אני שומעת אנשים מסביבי מדברים על סיטואציות שונות ומנתחים את הנושא , תוך הגדרת המקרה עצמו. " אם זה סתם היה ריגוש חד פעמי וחולף, אז זה בסדר, כי זה מכני, כמו לאכול, אבל אם זה היה רומן, אז ממש מעליב ואין סליחה על זה".
חברה טובה שלי היא אחת מאלו שחיו באופוריית ,"לי זה לא יקרה". אבל לה זה קרה וזה פגע והשאיר חותם של פגע ולא ברח, ושל היה ולא נשכח.
אני מניחה שאם הייתי לוקחת אותה כמה שנים אחורה ושמה אותה בעמדת שיפוט של מסתכלת מן הצד על מקרה של מישהי אחרת, היא הייתה מגיבה בצורה אחרת מזו שהיא החליטה להתנהל בה בסופו של מקרה, ובטיפולה בכוויה האישית שלה.
אני, מצידי, יכולתי להבין את ההתנהגות שלה, על אף שבעמדת השיפוט הייתי עומדת לצידה ומכה בעוצמה בפטיש בבית המשפט של החיים.
האהבה היא לא דבר של מה בכך. אם יש לך אותה, רצוי לשמור אותה קרוב אליך ולא להתייחס אליה כמובן מאליו . היא נלחמה בה, בבגידה. היא לא נתנה לה לנצח אותה ולקחת קורבנות, ואני מעריצה אותה על כך, על אף שקורבנות יכולים להישאר אחר כך במערכת הזוגית תחת הגדרת "פצועים קשה".
בפגישה עימה בבית הקפה, שמעתי לראשונה על הרומן. הבטתי בה בכאב רב, ולא רציתי להיות במקומה. המקום הזה בו היא ישבה היה אחד המקומות המפחידים ביותר בעיניי, בהם לא רציתי לבקר. היא נראתה מרוקנת, סחוטה, עייפה וטרודה. ההתמודדות עם הידיעה לקחה כל כך הרבה אנרגיות, כמעט כמו אלו שלקחו החקירה והרצון לדעת יותר.
יש ימים בהם נפגשנו וראיתי אותה קורסת תחת עול המשפחה והלחימה הבלתי פוסקת בעצמה, ברגשות שלה, בסביבה שלה כשאינה יודעת אל מי לכוון את חיצי המלחמה. האם אליה עצמה? האם אל בעלה? אל האישה האחרת? דבר אחד היה ברור וידוע, המטרה. לשמור ולשמר את האהבה שיצרה את המשפחה הזו.
היא, האישה האחרת, הייתה שם, הייתה בשבילו, נתנה לו אוזן קשבת וכתף להישען עליה. היא סיפקה לו מילוי לחורים קטנים בחיים, כאלו שמילאו את היום ועזרו לסיים אותו עם חיוך. היא נתנה לו קרקע נעימה ובטוחה בימים קשים, והייתה זו שהבעירה את האדמה מתחת לרגליו ויצרה את הימים הבאים, הקשים בחייו.
תשומת הלב טפחה על האגו הגברי ומאוחר יותר אף משכה את העין. עם הזמן, היא לא ראתה את משכן חייו של האיש, רק את רצונותיה. היא רצתה אהבה ורצתה לאהוב. כך החלה המלחמה. אם הייתי שם, יכולה הייתי לומר לה שהיא נכנסת לקרב קשוח שתוצאותיו לגביה ידועות מראש.
בשיחותיי עם גברים נשואים, שמן הסתם שמם השני היה "בוגדים", מפני חיפושם המתמיד אחר סקס, חברות ויחסים לטווח ארוך, תמהתי על מטרת הקשר האחרונה. מה הכוונה ב"יחסים לטווח ארוך"?, אילו יחסים בדיוק? כשאדם בעצם נמצא, חי ובועט ביחסים הנקראים "נישואים". אז הסתבר לי שיש כאלה המחפשים קשר העובר כשני קווים מקבילים, ובמחשבתם הם לא ייפגשו לעולם, כמו הגדרתם ההנדסית. הקשר המקביל לקשר המחייב מספק את הריגוש ועימו את הרגיעה והמנוחה מן הנחלה והבית. אחד מהם סיפר לי שהבגידה עוזרת לשמור ולשמר את הזוגיות מפני שהגבר מגיע מסופק ורגוע הביתה, וכך צרות היום הופכות "קטנות" עליו ומתגמדות לנוכח האדרנלין הזורם בגוף. עם זאת, האישה שהוא בחר הופכת, במקרים מסוימים, להיות "האישה הנבחרת", "אם ילדיי" ועוד ביטויים מחמיאים אחרים בהשוואה ל"נשים הזולות שיש בשוק". קצת ציני בעיניי.
ההתנדנדויות של חברתי במערכת הקורסת הביאו לתנודות במצב הרוח. יש שראתה עצמה אישה חזקה שהשוק רק מחכה לה, ויש שבטחונה העצמי נרמס תחת קורות הריסות ביתה.
שני נתיבים נפתחו בפניה, והבחירה הייתה שם, וככל שגבה ההר ביניהם, שתי האפשרויות לא היו פשוטות.
הקונפליקט היה ברור: המלחמה בעצמה על הויתור הקשה על אהבתה הגדולה אליו או המלחמה עם עצמה על הרצון העז להישאר ולהחזיר אותו אל חיקה. אהבת האמת שלה באה לידי ביטוי בכך שראתה במגרעותיו נחותות ממעלותיו, וקיבלה אותו אל חיקה בחזרה, שם מצא את התשובות לכל סימני השאלה, והן היו שם תמיד, אך הוא בחר להתעלם מהן, וכשהאמת טפחה על פניו בחוזקה והכאיבה, ועם הכאב, באה התובנה, שהוא יצא לחפש אחר מה שהיה כבר בידיו.
בסיפורי בגידה אין אף פעם מרוויחים נטו. יש בהם כמה צדדים, שלושה ויותר, לכל אחד הסיפור שלו ,הסיבות או התירוצים, כל אחד לפי ההיבט שלו.
רעידת האדמה הפרטית של חברתי היא מנת חלקנו, וכמו שאמרתי בתחילה, אם יש לך אהבה, אתה צריך להעריכה, לשמר אותה ולתחזק אותה על תקן יומי, כי לאהוב ולהאהב זו משאלת ליבו של כל אדם, על אף שהאנשים האהובים עלינו ביותר והאוהבים אותנו ביותר עשויים להיות אלה שיגרמו לנו את הסבל הגדול ביותר.
‹‹ לפרק הקודם לפרק הבא ››
|
כתבו אלינו
UI design by TBM
