| בדידות היא התחושה הכי רעה שיכול אדם לחוש. יש בה תכולה של עצב עם ריקנות והיא יכולה להיות חזקה יותר מכאב פיסי. שאלתי את עצמי לא פעם האם אותם "משוטטים" באתר ההיכרויות הם בעלי מכנה משותף הנקרא בדידות? אולי החיפוש אחר בן הזוג, אחר האני או אחר הריגוש מתרכזים בעצם תחת אותה מטרייה? הרגשתי בודדה. למרות עולם החברים הגדול שהקיף אותי כמו אוקיאנוס, השיחות המלטפות והמחמיאות, מילות הקסם והאהבה. על כל ועל אף אלה הרגשתי את עוצמת החסר.הצלחתי להבין את כל אלה שבתוך נישואיהם הרגישו לבד, הצלחתי להבין את חברותיי שטרם נישאו ונמצאו בחיפוש מתמיד אחר החלק שישלים את התצרף שנקבע עבורנו עם בריאת העולם. הפרידה נתנה לי אויר ופינתה לי מקום.היא פתחה בפניי את העולם הגדול ואפשרה לי להגיע לתובנות חדשות, אבל הביקור בארץ הבדידות היה נחמד ומלא פיתויים באופן זמני בלבד. הבנתי שנוכחות זמנית בהחלט הייתה רצויה, אך לא רציתי להשתקע בה, בארץ הבדידות, כדי שבעתיד לא אשקע.
שוחחתי עם גברים רבים שהגיעו לרמת מיאוס מן הזוגיות ומסיבה זו או אחרת עזבו אל הלבד, והרגישו את הרצון להתאוורר ולהתחדש, אך גם הם רצו אהבה אמיתית, כזו שתגרש את הבדידות ותראה להם את הדרך.
עברתי בחיי דרך זוגית, מלאה פיתולים, אך גם ובעיקר שבילים משמעותיים שהשאירו חותם. אולי הנאיביות שלי היא נגזרת של פרידה שלא הייתה מרצוני או ביוזמתי. עם כך ולמרות זאת לא ויתרתי על הרצון והתשוקה להיות חלק מזוג, והרגשתי תמיד שזה מה שמגיע לי ושיש בי אנרגיה פוטנציאלית החייבת להיות מנותבת אל המטרה.
הלבד שהייתי בו לא היה מבחירה, אך ניתנה לי האפשרות לבחור ולהמשיך הלאה בחיפוש אחר האהבה האמיתית.
הסתכלתי בעיניים בוחנות על החברים הזוגיים הסובבים אותי ויכולתי לעמוד בעמדת שיפוט וביקורת, שהיו בעיקר בשביל הלמידה האישית שלי.מן הצד פשוט וקל יותר לערוך תיקונים ולתת עצות.
מירי היא אחת מחברותיי הטובות ביותר. החברות בינינו מעוררת את תמיהת הסובבים אותנו, ובאופן מאד טבעי אנו מקושרות בעיני הסביבה הזרה לנו כאם ובת. הפער הגילאי בינינו הוא כמעט כפול, והשנים מצטמצמות לאור המשותף בינינו. אמנם, חכמת החיים של מירי חוצה הרים וגבולות, אך השיח בינינו עוטף בתוכו כ"כ הרבה תווים, מילים, וצלילים מהולים בצער, שחיבר אותנו יותר ויותר אחת לשנייה ונתן לנו מכנה משותף עליו אנו יכולות להישען בנינוחות, ללא מגבלות.
עם פרידתי הקשה מדני, דחפה אותי מירי אל זרועותיו הפתוחות של האתר, והאיצה בי למצוא לי אהבה ונחמה בין ידיו של זה שאמצא. היא הקשיבה לסיפוריי האתר שלי בשקיקה, פירקה אותם לחלקים קטנים, והביעה דעתה על כל חלק תוך ניתוח מעמיק של כל סיטואציה עכשווית וסיטואציה אפשרית.
כאישה בעלת ניסיון עצום וכושל שלה ביחסים, היה מה ללמוד מטעויותיה ומהדרך בה ניהלה את עצמה, אך גם טעויותיה הצביעו על חכמתה של האישה שעמדה אל מול רגישותה ורצונה העז באהבת אמת.
"אהבת אמת", מהי? האם ישנה אפשרות לאהבה אחרת? ואם אין אהבה ביחסים, אז מהי האמת? האמת היא כנראה השקר שמסתתר מאחורי המערכת.
מירי נישאה בראשונה מתוך אהבה עזה לבחיר ליבה, אשר ענה על משאלות ליבה. היא אהבה אותו בעוז ובעוצמה, וילדה את שני ילדיה הגדולים. עם הזמן, ולא לאחר הרבה זמן, הוא החליט להרים ידיים ולהיכנע לדרישות החיים מן הזוגיות. הוא פשוט יצא לפנסיה מוקדמת מנישואיו,תוך שהוא משאיר שתי "קופות גמל", שאת הגמול יקבל ללא השקעה מרובה, בעתיד.
מירי נותרה מטופלת בשני ילדים קטנים לבדה כשהאהבה מתרחקת מעיניה וליבה ללא אפשרות לקרבה או להחזירה.
החיים מזמנים לנו סיטואציות, השתולות אי שם בנבכי נשמתנו עד הרגע שהן קורות, יוצאות אל הפועל, ללא אזהרה מוקדמת ומאלצות אותנו להמשיך ולהתקיים בתנאים החדשים.
התנאים החדשים של חייה יצרו בפניה תבנית חדשה של חיוך מתובל בעצב של אדם אשר לא משלים עם ההכתבה של חייו, אך חי אותם בלית ברירה. המהפכים הקשים בחייה הכו כמהלומות אגרוף בפניה, פעם אחרי פעם , מפילות ומשתקות אותה על הרצפה, והיא, קמה כמסרבת להיכנע, נעמדת אל מול היריב ונותרת יציבה, מאובזרת בחיוך המקבל, אך לא משלים. אף פעם לא משלימה עם מה שקרה לה.
נישואיה השניים היו פתח להחלמה ולסגירת המעגל הראשון בכדי להמשיך את גלגל החיים ואת תפקידה בעולם, אך גם שם הנחת לא מצא את מקומו והיא מצאה עצמה נבגדת ומרומה, לא יודעת כיצד להרים את ראשה, תוך שאת כל הקופה היא שמה על הסוס המת הזה. זה שסחט את כל מה שנותר, והותיר אותה, שוב, בודדה. אל המערכת הכושלת נוסף השכול על ילדתה הקטנה שהוטח כמכת אש, בלתי אפשרית ובלתי נתפסת לעולם.
הגורל, המכות, העצב והלבד לא הצליחו להפיל את מירי, והחיים לקחו אותה הלאה כשהיא אוחזת בהם בשתי ידיים, חזק, חזק, בועטת בהם בעוצמה, ובוחרת בהם, בחיים.
‹‹ לפרק הקודם לפרק הבא ››
|
כתבו אלינו
UI design by TBM
