להיות נוכחת

לאחרונה בחנתי סוגיה חדשה שמאד עניינה אותי. הקשר בין נשימה לנוכחות.
פעולה כל כך טבעית, פעולה א-רצונית של הגוף, ובכל זאת הממצאים היו הדהימו אותו.
שאיפה, נשיפה, מלוא האוויר, מלאי את הריאות, דמייני שאור לבן ענוג ורך ממלא את הריאות, נוסך עליהן שלווה, ומקיף אותן אור בוהק. בנשיפה, תני לפסולת, לצאת החוצה, לעזוב את הגוף, לשחרר את כל הדאגות והמתחים.

המילההאם שמתם לב לאחרונה כיצד אתם נושמים? מה היא איכות הנשימה שלכם? האם נשימותיכם קצרות ושטוחות, או שמא אתם מהנושמים מכל הלב והריאות, שואפים כמות נכבדת של אויר פנימה?

כאשר אני מתייחסת לנשימה אני מדברת כמובן על משהו שנעשה בשעת מנוחה ולא בשעת מאמץ, ביום יום, ברגוע, כמו שאומרים.
נשימות שטוחות וקטנות, מעידות בדרך כלל על נוכחות קטנה, אני קצת פה. קצת ביישנית, קצת לא נוכחת, כמו פולניה טובה- "אני אשב לי לבד בחושך"... אל תשימו לב אלי זה בסדר. זו ההתנהלות בחיים, לחיות את החיים קצת במצב של זומבי, בפסיעות עדינות מאד מהססות..
נשימות עמוקות ומלאות כאלה שמגיעות עד לבטן וממלאות אותה באוויר, מעידות על אדם שחי את החיים, טורף אותם, מאמין בהם ובוטח, מאד נוכח וברור. אני פה וזה אני. אני קיים ובגדול

תוך כדי נשימה, מנסה לבחון תקיעויות, איפה הנשימה נעצרת, עד היכן היא מגיעה, כיצד אני מגיעה איתה למקומות נוספים, כיצד אני נעזרת בה לשחרר חסימות.
מי שמתרגל יוגה על בסיס קבוע מכיר את התרגול.
שימו לב לדברים שאנו עושים באוטומט, לא בהכרח אנו עושים את מה שטוב לנו.
יש תמיד מקום לשיפור.
קחו אוויר זה בחינם.
אל תיקחו ללב תיקחו לריאות

בנשימה עמוקה ובחיוך ענק
שבוע נפלא
אוסי שיין
שילובים – העצמה במילים ובטיפולים
ossis@walla.com