| בעולם הזה שבו מבחן התוצאה הוא שנחשב ומאמנים את כולנו לעשייה, להצבת מטרות ויעדים והגשמתם, לעיתים לא נותר לנו אלא לחכות.
עשינו, התאמצנו, עבדנו קשה, ועכשיו לא נותר אלא להמתין בסבלנות.
שלחנו לחמנו על פני המים וכעת אנו מחכים לתוצאות שיגיעו, לתת ליקום לעשות את שלו מבלי להתערב יותר.
זה בעיני החלק הקשה מכל.
אנו עשינו את שלנו, נתנו את ההגבהה להנחתה הכי טובה שיכולנו, השקענו דם יזע ודמעות, סללנו את הכביש להצלחה וגם בנינו את הגשר להגשמה. לא נותר לנו אלא לשבת בכסא המלך/מלכה ולחכות ליקום להגיש לנו על מגש של כסף את התוצאות.
אליה וקוץ בה.
לעיתים, אנו מייחלים ומקווים לתוצאות מסיימות, מאד ספציפיות, אנחנו ממש חשים ורואים אותם, יודעים בדיוק איזו צורה יש להן, ופה בנקודה הזו צר לי לאכזב אתכם מעט, לא תמיד אלו הם פני הדברים.
היקום יש לו אג'נדה משלו, והוא שולח לנו את מה שמתאים לנו בזמן שמתאים לנו, עם חיוך, ובידיעה ברורה שזה מה שטוב לנו ברגע זה.
ברגע שאנו נעולים על תוצאות ברורות, קשה לנו לקבל את הדברים באופן זה. העובדה שהתוצאה שנתקבלה איננה תואמת את מחשבותינו ותקוותינו גורמת לנו מפח נפש.
חלק מתהליך העשייה היא ההבנה שראשית עלינו לבנות מטרות ברורות לנסות להגשימן ואז לנוח.
שלחנו מסר לחלל העולם ועכשיו זמן ההמתנה. אין לנו מה לעשות יותר, שעת הסייסטה הגיעה, לא נותר אלא לשאוף אויר ולהתענג על הוצאתו בכיף, ולתת לטבע לעשות את שלו, לגלגל להסתובב
גיליתי על עצמי, שכאשר אני במרוץ המטורף ולא מאפשרת לעצמי את המנוחה הזו, קופצת עלי איזו "מחלונת" או עיכוב אחר, אשר גורם לי לשבת בצד ולנוח ללא יכולת ליטול חלק פעיל בעניינים.
מה שאני לא מפרגנת לעצמי, היקום מכריח אותי לעשות,פשוט לא לעשות!!!
לא צריך ברצלונה בשביל סייסטה, אפשר גם בארץ (-:
אוסי שיין
העצמה במילים וטיפולים
ossis@walla.com |