מסלול עם סוף ברור

יש מקרים שאני רואה מהצד ונחמץ לי הלב. מצבים שאני רק רוצה לתקן ולשנות ושמראים לי, מה נסיבות חייו של אדם מסוגלות לגרום. במסגרת הפעילות ההתנדבותית שלי יצא לי לראות חבורה של ילדים, הגרים בשכונה שרבים יקראו לה "שכונת מצוקה או שכונת עוני" אבל שבסופו של דבר, היא שכונה רגילה לגמרי ושילדי המקום יכולים לספר שהם לוקחים כדורי הרגעה (כמו ריטלין) חזקים מאד.

הילדים האלו טיפסו על גג בית הספר, שברו מנעול ובמשך שעה היו עסוקים בלנסות להיכנס לבית הספר הנעול. הרי ברור שילד שבגיל 11 פורץ מנעולים של בית הספר בעוד כמה שנים יתחיל לפרוץ לעסקים קטנים. פריצה פה, פריצה שם והדרך להפיכה לפורץ מקצועי – סלולה.
הילד, ילד הנחשב לאלים ונוהג ללכת מכות נמצא במסלול המהיר לחיים פליליים ואף אחד לא יוכל לעזור לו. תחושת חוסר האונים הזו, נכללת אצל כולם, גם אצלנו במרכז ההתנדבות, גם אצל המורות שלו וגם אצל החברים שלו.

מכאן זה מתחיל, מסלול חייו הטראגי די ידוע לכולם, הילד הוא בנו של פושע אחר שלא מצליח לשמור על ילדיו והשמועות עליו רצות ונשאלת השאלה – האם כך החיים שלו היו חייבים להתפתח?

סמכויותיהם של גורמי ההגנה למיניהם נמוכות, העובדים הסוציאליים בעלי יכולות מוגבלות גם הם וניזונים ממשכורת קטנה יחסית ובעלי משאבים מעטים – אז הילד הזה, בסופו של דבר, איבד הרבה. קשה לי לראות את מסלול החיים שלו משתנה ובואו נזכור, הוא רק בן 11.

הדוגמה שלו, היא אחת מיני ספור (הן אינן רבות כמובן, אבל נתקלתי במקרים דומים, חלקם חמורים יותר וחלקם חמורים פחות). ילדים, שיש להם הורים, מתפקדים, חלקם אף משקיעים בהם, שנסיבות חייהם לא ידועות ולא ברור מה יקרה איתם בהמשך. העתיד שלהם נראה אפור והם עדיין, כן, ילדים.

את הילד הזה, אני לא חושבת שנוכל להציל, אבל אני ארצה לפנות פה בשני קריאות – הראשונה, לכל אחד ואחד, שיתנדב, כמו אותו ילד שלא נוכל להציל קיימים רבים שאפשר, עם טיפה של עזרה ומחשבה – הוא יוכל בסופו של דבר להצליח ולקבל סיפוק מעצמו ואין דבר מדהים יותר מילד שהיה רגיל להיכשל בכל התעודה ובסופו של דבר, מקבל ציונים עוברים בכל המקצועות.
השנייה – לרשויות המקומיות ואל הרשויות הארציות, פנו יותר משאבים אל אותו הנוער, הוא האחריות של כולנו – ברמה האינטרסנטית שכך יגדלו הפושעים שיפגעו בנו מאוחר יותר וגם ברמה הערכית – לגדל פה נוער שיגדל עם ערכים ושיהפוך את המדינה שלנו למשהו יותר טוב. לכך המדינה נועדה לא, לטובת העם.